1963 - נביטה יפה בחולה ...נביטה יפה בחולה - פרס העבודה לצוות הכותנה1963 - נביטה יפה בחולה - פרס העבודה לצוות הכותנהקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (5)
נביטה יפה בחולה
300 דונם לפלח
הם עשו מהכותנה מדע
כותנה וילדים בצל המוצבים...
פרס העבודה תשכ"ג לצוות מגדלי הכותנה במשק...
צוות הכותנה בראשותו של אורי גפן הגיע להישגים מפליגים בענף הכותנה, בעקבות גישה חדשנית שחסכה הוצאות בכוח אדם מחד, ומאידך הביאה ליבולי שיא בגליל ובארץ. היה הצוות הראשון שזרע לעומד מלא וחסך את כוח האדם, זמן וכסף בדילול הצמחים.
תריסר משוגעים 'לזהב הלבן' הביאו לביסוסו הכלכלי של משק גדות. מאת צבי לביא — מעריב, 10.1.1963
אם מגיע פרס לאנשי צוות הכותנה של משק גדות שבגליל, לא מידי הסתדרות העובדים הכללית הוא מגיע, כי אם מידי המשק בתוכו הם יושביה. כי עד שנזרעה הכותנה בשדותיו, והנצו פקעות הסיבים הלבנים, היו סיכויי ביסוסו הכלכלי של הקיבוץ, מעורפלים. באה הכותנה וכולם נשמו לרווחה. גדות, משגשג היום ופורח. ההתחלה היתה צנועה 110 דונם שנזרעו ב 1956, שנה בה, התווה משרד החקלאות את מדיניות משקי השדה, כלומר הקצאת שטחים נרחבים בשביל גידולי תעשיה. עזרה למכביר קיבלו המשקים שזרעו כותנה, סלק סוכר וסורגום. גם גדות מילא אחר הצוו, אולם סיכום היבולים הוכיח אח כדאיותה הבלעדית של הכותנה. אמנם, כדי להגיע למסקנה זו, נדרש היה אומץ לב. שכן, באותה שנת, 1956 פלש זחל הזיפית לשדות הכותנה בארץ ודלדל את היבולים. משקים רבים משכו ידם מצמח זה אלא שמזלה של גדות הוא, כי נתברך בצוות עובדים הרואה את הנולד. הוא ראה את האפשרויות הרבות, הטמונות בהחדרת המיכון לענף זה. הצוות לחץ להמשיך, מה עוד, שמשרד החקלאות המריץ ועודד ללא הרף בכיוון זה, חרף הכשלון הראשון.
ביחד תריסר
גרעין צוות הפלחה של גדות כולל את שלום דיאמנט, אלון יד-שלום, ואורי גפן בראשם. לידם עובדים תשעה חברים נוספים, ביחד תריסר[1]. לא אחד תמה כיצד עולה בידו של צוות קטן כל כך, לבצע את כל העבודות, הנובעות ממטע כותנה ענקי שהשתרע בשנת 1962 על פני 1600 דונם. שכן זהו ענף התובע ידיים עובדות למכביר, בעיקר בשלבי הדילול, העישוב והקטיף. כמו במשקים רבים, כן גם בגדות, סובל מהמחסור הכרוני בכוחות עבודה. ואכן לא מעט חברים פקפקו בהצלחת הענף. הם לא תפסו עדיין, כי אורי, שלום ואלון, החליטו לעשות מהכותנה מדע, שעיקר העבודה נעשית לא בשדה אלא בחלקות ניסיון "ובדגירה" לאין קץ על ספרות מקצועית, השופעת למכביר מארצות הברית.
את הקטיף בידיים, חיסל גדות ב1958, כאשר היה בין החלוצים "המשוגעים לדבר", שהעדיפו את הקטפת המכנית. בארץ עדיין הסתייגו ממנה ולא חקלאי אחד היה סבור כי הקטיף באמצעותה פוגע בסיבים. בגדות הוכח כי טיבם של הסיבים אינו נפגע על ידי המכונה, יותר מאשר קטיף בידיים. מאוחר יותר החלו לזרוע זן מצרי של כותנה ארוכת סיבים, המחוסנת לחלוטין מפגיעת הקטפת.
אין הכרח בדילול
את שלב הדילול, בטלו לאחר מחקרים ארוכים, שהיו כורח המציאות, מאחר שלא היתה עונה בה אחרו לדלל מפאת המחסור בכוח אדם, אפילו כאשר עמודו לרשותם נערים חניכי מחנות עבודה. במגמה להשאיר את מלאכת הדילול לטבע, חקר הצוות וגילה את אחוז הנביטה של הזרעים. קודם נהוג היה לפזר כ-40 זרעים למטר אורך, ולדלל עד 10 צמחים אחרי הנביטה. בתום המחקר, ראו שאחוז הנביטה נע סביב 75%, לכן זורעים 13 זרעים לכל מטר רץ. שלושה אינם נובטים בממוצע, כך שעשרת הצמחים המבוקשים גדלים ללא צורך בדילול יד.
הצוות חסך ימי עבודה והגביר את יעילותם של חומרי הריסוס נגד מזיקים, כאשר חדל להשקות בהמטרה ועבר להשקיה בתלמים, מתחת לנוף הצמח. שיטה זאת האריכה את משק ההשקיה לכל אורך היממה ובאמצעותה ניתן היה לרסס בכל עת. שוב לא היה צורך בתיאום מסובך של מועדי השקיה וריסוס, מאחר שבטלה הסכנה שחומרי ההדברה יישטפו מהעלים על ידי המים.
ידו של הצוות נטויה עדיין לשכלולים נוספים. שוב אין הוא נקרא "צוות הכותנה", תוארו הוחלף "לצוות גידולי השדה", החולש בנוסף על הכותנה גם על 2000 דונם פלחה ו-80 דונם מספוא. המשימות גדלות כול האדם נשאר בעינו. יש להמשיך כמו שאומר אורי הצנוע: ללמוד מהניסיון וללמוד הרבה מאחרים".
[1] הצוות כולל: אורי גפן, שלום דיאמנט, אלון איש שלום, רודי גודשלק, דובל'ה גרשטיין, יהודה נעים
מציג פריט: - מתוך 5
נביטה יפה בחולה
קרא עוד
קרדיטים: יוסף גלילי 13.01.1959 ,על המשמר , page 2
300 דונם לפלח
קרא עוד
קרדיטים: דוד שליו 09.01.1963 ,דבר , page 12
הם עשו מהכותנה מדע
קרא עוד
קרדיטים: צבי לביא, 10.01.1963 ,מעריב , page 9
כותנה וילדים בצל המוצבים
קרא עוד
קרדיטים: יגאל אלון, 25.01.1963 ,דבר , page 15
פרס העבודה תשכ"ג לצוות מגדלי הכותנה במשק גדות
קרא עוד
צוות הכותנה בראשותו של אורי גפן הגיע להישגים מפליגים בענף הכותנה, בעקבות גישה חדשנית שחסכה הוצאות בכוח אדם מחד, ומאידך הביאה ליבולי שיא בגליל ובארץ. היה הצוות הראשון שזרע לעומד מלא וחסך את כוח האדם, זמן וכסף בדילול הצמחים.
תריסר משוגעים 'לזהב הלבן' הביאו לביסוסו הכלכלי של משק גדות. מאת צבי לביא — מעריב, 10.1.1963
אם מגיע פרס לאנשי צוות הכותנה של משק גדות שבגליל, לא מידי הסתדרות העובדים הכללית הוא מגיע, כי אם מידי המשק בתוכו הם יושביה. כי עד שנזרעה הכותנה בשדותיו, והנצו פקעות הסיבים הלבנים, היו סיכויי ביסוסו הכלכלי של הקיבוץ, מעורפלים. באה הכותנה וכולם נשמו לרווחה. גדות, משגשג היום ופורח. ההתחלה היתה צנועה 110 דונם שנזרעו ב 1956, שנה בה, התווה משרד החקלאות את מדיניות משקי השדה, כלומר הקצאת שטחים נרחבים בשביל גידולי תעשיה. עזרה למכביר קיבלו המשקים שזרעו כותנה, סלק סוכר וסורגום. גם גדות מילא אחר הצוו, אולם סיכום היבולים הוכיח אח כדאיותה הבלעדית של הכותנה. אמנם, כדי להגיע למסקנה זו, נדרש היה אומץ לב. שכן, באותה שנת, 1956 פלש זחל הזיפית לשדות הכותנה בארץ ודלדל את היבולים. משקים רבים משכו ידם מצמח זה אלא שמזלה של גדות הוא, כי נתברך בצוות עובדים הרואה את הנולד. הוא ראה את האפשרויות הרבות, הטמונות בהחדרת המיכון לענף זה. הצוות לחץ להמשיך, מה עוד, שמשרד החקלאות המריץ ועודד ללא הרף בכיוון זה, חרף הכשלון הראשון.
ביחד תריסר
גרעין צוות הפלחה של גדות כולל את שלום דיאמנט, אלון יד-שלום, ואורי גפן בראשם. לידם עובדים תשעה חברים נוספים, ביחד תריסר[1]. לא אחד תמה כיצד עולה בידו של צוות קטן כל כך, לבצע את כל העבודות, הנובעות ממטע כותנה ענקי שהשתרע בשנת 1962 על פני 1600 דונם. שכן זהו ענף התובע ידיים עובדות למכביר, בעיקר בשלבי הדילול, העישוב והקטיף. כמו במשקים רבים, כן גם בגדות, סובל מהמחסור הכרוני בכוחות עבודה. ואכן לא מעט חברים פקפקו בהצלחת הענף. הם לא תפסו עדיין, כי אורי, שלום ואלון, החליטו לעשות מהכותנה מדע, שעיקר העבודה נעשית לא בשדה אלא בחלקות ניסיון "ובדגירה" לאין קץ על ספרות מקצועית, השופעת למכביר מארצות הברית.
את הקטיף בידיים, חיסל גדות ב1958, כאשר היה בין החלוצים "המשוגעים לדבר", שהעדיפו את הקטפת המכנית. בארץ עדיין הסתייגו ממנה ולא חקלאי אחד היה סבור כי הקטיף באמצעותה פוגע בסיבים. בגדות הוכח כי טיבם של הסיבים אינו נפגע על ידי המכונה, יותר מאשר קטיף בידיים. מאוחר יותר החלו לזרוע זן מצרי של כותנה ארוכת סיבים, המחוסנת לחלוטין מפגיעת הקטפת.
אין הכרח בדילול
את שלב הדילול, בטלו לאחר מחקרים ארוכים, שהיו כורח המציאות, מאחר שלא היתה עונה בה אחרו לדלל מפאת המחסור בכוח אדם, אפילו כאשר עמודו לרשותם נערים חניכי מחנות עבודה. במגמה להשאיר את מלאכת הדילול לטבע, חקר הצוות וגילה את אחוז הנביטה של הזרעים. קודם נהוג היה לפזר כ-40 זרעים למטר אורך, ולדלל עד 10 צמחים אחרי הנביטה. בתום המחקר, ראו שאחוז הנביטה נע סביב 75%, לכן זורעים 13 זרעים לכל מטר רץ. שלושה אינם נובטים בממוצע, כך שעשרת הצמחים המבוקשים גדלים ללא צורך בדילול יד.
הצוות חסך ימי עבודה והגביר את יעילותם של חומרי הריסוס נגד מזיקים, כאשר חדל להשקות בהמטרה ועבר להשקיה בתלמים, מתחת לנוף הצמח. שיטה זאת האריכה את משק ההשקיה לכל אורך היממה ובאמצעותה ניתן היה לרסס בכל עת. שוב לא היה צורך בתיאום מסובך של מועדי השקיה וריסוס, מאחר שבטלה הסכנה שחומרי ההדברה יישטפו מהעלים על ידי המים.
ידו של הצוות נטויה עדיין לשכלולים נוספים. שוב אין הוא נקרא "צוות הכותנה", תוארו הוחלף "לצוות גידולי השדה", החולש בנוסף על הכותנה גם על 2000 דונם פלחה ו-80 דונם מספוא. המשימות גדלות כול האדם נשאר בעינו. יש להמשיך כמו שאומר אורי הצנוע: ללמוד מהניסיון וללמוד הרבה מאחרים".
[1] הצוות כולל: אורי גפן, שלום דיאמנט, אלון איש שלום, רודי גודשלק, דובל'ה גרשטיין, יהודה נעים