2022 - יום העצמאות תשפ"...יום העצמאות תשפ"ב 20222022 - יום העצמאות תשפ"ב 2022קרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (112)
יום העצמאות חדר האוכל, מבט מצפון דרומה. ...
כריסטינה עובד, טרייסי ושגיא זאבי...
המשפחה הדרוזית מבוקעתא עם לבנה ופיתה דרו...
מילים למעבר בין זיכרון לעצמאות - גדות, אפריל 2022:
כבכל שנה, אני מוצא עצמי מהרהר ב-מעבר, ב-"תפר" המוזר הזה, בין יום הזיכרון, כאירוע אזכור קולקטיבי לאומי לשלל סיפורי זיכרון לאומי של חללי צה"ל ומערכות ישראל במאבק המתמשך של ישראל בארצו; ובין יום העצמאות, כאירוע מכונן יחיד (הגם מורכב), שמסמל, יותר מכל, את הנקודה בזמן שממנה היתה לנו, שיצאנו ממצרים, מהפוגרומים, מהרדיפות ולבסוף מאפר השואה - מדינה אליה יכלו תפוצות ישראל החרבות, לשוב ולקומם את קיום העם בארצו, אליה כסף כל השנים והתפלל "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
דומני, כי הזיכרון, כפי שהוא משתקף כאן, בספר החקלאי הלוחם, הוא בעיקשות להחזיק, לעבד ולבנות בקרקע, בזכות על ארץ ישראל ובערכים שמסמלת ההתיישבות - למול הפצצות הסורים, המשק שנחרב, ואותה "ילדה מגדות" - שסביבתה החזיקה זקופה גם אל מול "ההר שהיה למפלצת" עד אשר זה שוחרר ואותם תותחים, או אז - איימו על דמשק.
אותם שומרים זקופים, חקלאים או חיילים, שנפלו בהגנת המשק, היוו את מה שאלתרמן כינה "מגש הכסף" - שאפשר את צמיחתנו, ואותם חובה עלינו לזכור, לספר את סיפורם, ולראות עצמינו כאילו אנו היינו לצידם כל העת. המלחמה על שימור העצמאות, לא תמה. חיילי גדות, נוטלים חלק במאמץ ההגנה על היישוב במובנו הרחב יותר, עד היום - ממש כפי שחונכו כאן.
העצמאות, כמו המאבק להחזיק בה, אינם אירוע חד פעמי של הכרזה, אלא יומיום "סיזיפי", שאנו מתקשים לעתים להסביר בשמות ובמילים, אך כשאנו רואים אותו למול עינינו - ברור לנו בדיוק מה הוא מסמל ומשקף עבורנו: חינוך קיבוצי ודרך ערכית ייחודית, עידוד לגאוות השייכות והזהות, לקהילתיות, לערבות הדדית, להתנדבות לשותפות, צמיחה לגווניה, וחיבורים בינ-דוריים נדירים.
כל אלה, יוצרים תלכיד (קונגלומרט) ייחודי, תצורה הגדולה מסכום חלקיה, הבאים לידי ביטוי בחוסן וזקיפות קומה, בטחון עצמי ואופטימיות, כמו גם בטחון שיהא מי שמסייע - סט ערכים נדירים - שניצחו באתגרים שזימנו לנו השנתיים האחרונות ושאנו מכנים בשם "קהילת גדות" המהווה דוגמא ומופת בשלל סוגיות.
כך, בעוד ששנות הקורונה, שנראה (לאופטימיים שבינינו), כי אנו בסיומו של החלק העגום בהן, זימנו לעולם משברים חברתיים, ערכיים ותרבותיים ללא הרף, הרי אצלינו, כמאמרו השיר: "כמו רקפות, בין הסלעים, הפנים היפים של הארץ - מתגלים".
מגמות ההתכנסות ואינדיבידואליזם שאליהן ברחו רבים, כמו פסחו מעלינו; בפרפראזה למלאך בהגדה שפסח מעל בתי בני ישראל במכת הבכורות: נעורים שהובילו מזון באופניהם לוותיקים ולמבודדים; רבים שהתנדבו לסייע; צוות חירום יישובי מסור, וה-"חינוך חברתי" - המהווה, בעיני רבים, את האחד המנועים המעצבים ומחזקי הערכים שלנו. בבחינת "קהילה בונה ערכים - בונים קהילה".
כל אלה, ביחד ולחוד, הם דברים שעלינו לשקוד על שימורם יום יום, בכדי לוודא שלא ייעלמו לנו. היותם מופשטים לעתים, אינו מקהה את הימצאם כאן, אלא מחדד ומבהיק אותם, כמו גם את הצורך להלחם עליהם.
אם כן, בהידרשנו למונח "עצמאות", הרי ברור לנו כעת, כי אין המדובר ב-"מוצר" המשווק בחוצות, אלא בסט ערכים, המוקנה בכל יום מחדש, המאותגר ע"י איום השיכחה - ומכאן גם המחויבות שלנו לזיכרון של ה-חללים, ה-ראשונים והחלוצים, של אותה "ילדה מגדות", שיצאה ממקלט ונאלצה לבנות את המשק שוב ושוב, של אותם ערכים שהם הדבר ה-"רך" הזה שמחזיר לכאן את בנינו ובנותינו, שמאפשר תנופת בניה פיזית-נפשית-ערכית, ואת האוירה הייחודית שאנו מכנים: "שבילי הקיבוץ".
בעוד שלרוב, משואות הן סוגיה סקטוריאלית (חיילים, אנשי חינוך, קבוצות), הרי השנה, החלטנו להקדיש את המשואות לאותם ערכים שעל ברכיהם צומח המשק:
פריחה כלכלית - שנדע להשקיע במקומות הנכונים והמניבים - שחר נחמיאס
פריחה חברתית וחיזוק החוסן הקהילתי - גיזלה דיאמנט
חיזוק תחושת השייכות והזהות - שנדע להשאיר את הצעירים שלנו - רון הכהן ודניאל טלסמית
מילים למעבר בין זיכרון לעצמאות - גדות, אפריל 2022:
כבכל שנה, אני מוצא עצמי מהרהר ב-מעבר, ב-"תפר" המוזר הזה, בין יום הזיכרון, כאירוע אזכור קולקטיבי לאומי לשלל סיפורי זיכרון לאומי של חללי צה"ל ומערכות ישראל במאבק המתמשך של ישראל בארצו; ובין יום העצמאות, כאירוע מכונן יחיד (הגם מורכב), שמסמל, יותר מכל, את הנקודה בזמן שממנה היתה לנו, שיצאנו ממצרים, מהפוגרומים, מהרדיפות ולבסוף מאפר השואה - מדינה אליה יכלו תפוצות ישראל החרבות, לשוב ולקומם את קיום העם בארצו, אליה כסף כל השנים והתפלל "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
דומני, כי הזיכרון, כפי שהוא משתקף כאן, בספר החקלאי הלוחם, הוא בעיקשות להחזיק, לעבד ולבנות בקרקע, בזכות על ארץ ישראל ובערכים שמסמלת ההתיישבות - למול הפצצות הסורים, המשק שנחרב, ואותה "ילדה מגדות" - שסביבתה החזיקה זקופה גם אל מול "ההר שהיה למפלצת" עד אשר זה שוחרר ואותם תותחים, או אז - איימו על דמשק.
אותם שומרים זקופים, חקלאים או חיילים, שנפלו בהגנת המשק, היוו את מה שאלתרמן כינה "מגש הכסף" - שאפשר את צמיחתנו, ואותם חובה עלינו לזכור, לספר את סיפורם, ולראות עצמינו כאילו אנו היינו לצידם כל העת. המלחמה על שימור העצמאות, לא תמה. חיילי גדות, נוטלים חלק במאמץ ההגנה על היישוב במובנו הרחב יותר, עד היום - ממש כפי שחונכו כאן.
העצמאות, כמו המאבק להחזיק בה, אינם אירוע חד פעמי של הכרזה, אלא יומיום "סיזיפי", שאנו מתקשים לעתים להסביר בשמות ובמילים, אך כשאנו רואים אותו למול עינינו - ברור לנו בדיוק מה הוא מסמל ומשקף עבורנו: חינוך קיבוצי ודרך ערכית ייחודית, עידוד לגאוות השייכות והזהות, לקהילתיות, לערבות הדדית, להתנדבות לשותפות, צמיחה לגווניה, וחיבורים בינ-דוריים נדירים.
כל אלה, יוצרים תלכיד (קונגלומרט) ייחודי, תצורה הגדולה מסכום חלקיה, הבאים לידי ביטוי בחוסן וזקיפות קומה, בטחון עצמי ואופטימיות, כמו גם בטחון שיהא מי שמסייע - סט ערכים נדירים - שניצחו באתגרים שזימנו לנו השנתיים האחרונות ושאנו מכנים בשם "קהילת גדות" המהווה דוגמא ומופת בשלל סוגיות.
כך, בעוד ששנות הקורונה, שנראה (לאופטימיים שבינינו), כי אנו בסיומו של החלק העגום בהן, זימנו לעולם משברים חברתיים, ערכיים ותרבותיים ללא הרף, הרי אצלינו, כמאמרו השיר: "כמו רקפות, בין הסלעים, הפנים היפים של הארץ - מתגלים".
מגמות ההתכנסות ואינדיבידואליזם שאליהן ברחו רבים, כמו פסחו מעלינו; בפרפראזה למלאך בהגדה שפסח מעל בתי בני ישראל במכת הבכורות: נעורים שהובילו מזון באופניהם לוותיקים ולמבודדים; רבים שהתנדבו לסייע; צוות חירום יישובי מסור, וה-"חינוך חברתי" - המהווה, בעיני רבים, את האחד המנועים המעצבים ומחזקי הערכים שלנו. בבחינת "קהילה בונה ערכים - בונים קהילה".
כל אלה, ביחד ולחוד, הם דברים שעלינו לשקוד על שימורם יום יום, בכדי לוודא שלא ייעלמו לנו. היותם מופשטים לעתים, אינו מקהה את הימצאם כאן, אלא מחדד ומבהיק אותם, כמו גם את הצורך להלחם עליהם.
אם כן, בהידרשנו למונח "עצמאות", הרי ברור לנו כעת, כי אין המדובר ב-"מוצר" המשווק בחוצות, אלא בסט ערכים, המוקנה בכל יום מחדש, המאותגר ע"י איום השיכחה - ומכאן גם המחויבות שלנו לזיכרון של ה-חללים, ה-ראשונים והחלוצים, של אותה "ילדה מגדות", שיצאה ממקלט ונאלצה לבנות את המשק שוב ושוב, של אותם ערכים שהם הדבר ה-"רך" הזה שמחזיר לכאן את בנינו ובנותינו, שמאפשר תנופת בניה פיזית-נפשית-ערכית, ואת האוירה הייחודית שאנו מכנים: "שבילי הקיבוץ".
בעוד שלרוב, משואות הן סוגיה סקטוריאלית (חיילים, אנשי חינוך, קבוצות), הרי השנה, החלטנו להקדיש את המשואות לאותם ערכים שעל ברכיהם צומח המשק:
בברכת לבנות ולהיבנות - חג עצמאות שמח.
כתב והקריא בטקס יום העצמאות: ינון א.